one more time - מקור השראה

הסרט הזה של פטרוב וחבריו נראה לי בדיוק מה שאני צריך לשאוף אליו

http://hand-drawn-animation.blogspot.com/2011/02/one-more-time-by-alexander-petrov.html

שני רישומים מהסביבה הצמודה לקולנוע

רישומים ראשוניים

קצת רפרנס

יכול להיות נחמד אם דמויות מובילותבסרט יעוצבו ע"י דמויות הסטוריות קשורות, כמו דיזינגוף, אברבנאל או וייסר.

פגישה ב' - שיבוח הסיפור

הסרט ידלג בין שתי התרחשויות, אחת בערב בזמן הקרנת סרט והשניה בבוקר/צהריים כשמגיעה אישיות חשובה מירושלים ברכבת לחזות בפלא החדש בתל אביב. הסרט יתחיל בתחילת ההקרנה ויקפוץ אחורה וקדימה בזמן לסירוגין עד הסוף שיהיה גם הוא בערב.

יום

בבוקר האולם ריק ורק חברי התזמורת עדיין יושבים במקומותיהם, ישנים. 

הסיפור של היום יספר את הנגנים שנשלחו ללוות איש חשוב שמגיע ברכבת מירושלים להקרנת סרט בראינוע. הדרך שלו תעבור בבית המכס ובשדרות רוטשילד

ערב

ערב, ברחוב של קולנוע עדן (לילינבלום), כתובת המנורות מאירה את הרחוב, הקיוסק הקטן פתוח ומחכה לצופים שייצאו מהסרט. המנהל סוחב דלי מים ונכנס לאולם, הוא מוציא מכיסו בקבוק קטן של מי ורדים מערבב פנימה, ועובר בין שורות הצופים בזמן שהוא מתיז עליהם טיפות מהדלי. הקהל מזיע ונרדם מהחום, והמים מעירים אותו ומקלים עליו. על מרקע הבד 

מוקרן סרט. התזמורת מנגנת ברקע.

אור נדלק במרפסת של בניין סמוך. שכן רדום יוצא לעמוד על מרפסת ביתו וצופה על הקולנוע. הוא לבוש בפיג'מה יקית מגוחחת ופניו לובשים הבעת בוז וסלידה. הוא מסתכל אחורה אל אשתו השמנה שישנה שנת ישרים, זורק חבל סדינים מהמרפסת ומתחיל להשתלשל למטה.

המנהל עובר את הצופים, עובר על יד השוטר התורן, פותח את דלת חדר ההקרנה ותוקע מבט בשוטר. השוטר מזדקף, מנסה להראות שהוא רציני ומסתכל ימינה ושמאלה בחשיבות, אך ההתרחשות על המסך מסקרנת אותו וכשהמנהל סוגר את הדלת הוא חוזר להסתכל

השכן לבוש הפיג'מה מתגנב דרך הכניסה האחורית, אל מאחורי מסך ההקרנה. המקום חשוך, אך יש קצת אור שעובר דרך המסך. השכן נכנס לחדר, מסתכל סביבו, ואז מדליק נר כדי לראות יותר טוב, ומוצא את עצמו בין חביות בנזין דליקות.

בתוך האולם, יש התרחשות מאיימת על המסך, השוטר קופץ במקומו ושולף את האקדח.

 השכן מנסה לפתוח חבית בנזין ביד אחת ובשנייה מחזיק בנר. לפתע יד חזקה מרימה אותו, הוא נבהל ומסתכל אחורה. המנהל גורר אותו וזורק אותו החוצה.

 לפתע נראה על המסך שוד רכבות מאיים, והמתופף עושה אפקטים של יריות. השוטר, שנרגע קצת בינתיים, קופץ במקומו, נדרך ושולף את הנשק, הוא מכוון אל אחד השודדים על המסך ויורה.  הכדור עובר את המסך ושורק ליד אוזן המנהל שבדיוק עבר מאחורי המסך. הקהל נבהל קם בצרחות ונמלט החוצה. והמנהל רודף ומגרש את השוטר הטיפש.

פגישה א'

מטרות:

צופה ישראלי שיראה את הסרט ירגיש הזדהות עם המתרחש מתוך הכירות עם החברה הישראלית של ימינו.

צופה שגר באזור תל-אביב יוכל גם לזהות חלק מהמבנים בני התקופה שעדיין עומדים על תילם.

צופה שלא מכיר  את תל אביב ולא את ישראל, יוכל להנות מבדיחות הדעת של המתרחש.

מאפיינים של ישראליות:

עקשנות, אלתור, חוסר מחשבה לטווח רחוק, לעצבן את כל מי שמסביב, 

מאפיינים של התקופה:

שמרנות, רשמיות, תמימות

סיפורים ודמויות שכדאי להתמקד בהם:

•  המנהל: הטיפול בבעיית החום באולם, עם מי הורדים.
• השוטר/ים: שיורים במסך כל ערב כי כל פעם מחליפים אותם והם לא לומדים
• הנגנים: התזמורת שבאה כל יום לעבודה למרות שכבר לא צריך אותם.
• השכנים: העצבנים, התלונות לעירייה ומנגד ההצלחה הגורפת של ההקרנות בקולנוע - 

חיבור אפשרי:

מנהל הקולנוע ממלא דלי מים כל ערב ומערבב בפנים בושם ומי ורדים כדי להשפריץ על הקהל המזיע. אחד הדיירים הסמוכים לא מצליח לישון בגלל ריח הבנזין והרעש ומחליט לחבל במתקן. הוא מתגנב לחדר שמאחורי המסך, שם שמורות חביות של בנזין והצנרת של המקום. מגיע סוף הסרט והשוטר התורן שנבהל ויורה על המסך כל ערב, פוגע בטעות בצינור מים שמאחורה. הצינור מתפוצץ  ויש הצפה. השכן החבלן נבהל, כי הכדור חולף על ידו, והוא ממהר לצאת מהמקום. הוא מחכה שכולם יעזבו, ומחליט להתגנב לאולם ולשבור את המנורה של המקרן. ערב לאחר מכן, המנהל נלחץ ומגלה שאין נורות להחלפה, מכיוון שהן תקועות במכס. אין לו זמן ללכת למכס כי הוא חייב לתקן את הבעיה במים, אז הוא שולח את הפסנתרן והכנר שגם ככה לא עושים כלום. הם מגיעים למכס, אבל משהו גורם להתפתות ולעלות לרכבת לירושלים. במקביל לכל זה הקהל מתחיל להתאסף באולם, ומחכה להקרנה. המנהל בלחץ, לא יודע מה לעשות עם המקרן, ואז פתאום מגלה/נזכר שהוא החביא כמה מנורות ליתר ביטחון במחבוא מאחורי המסך. הוא רץ לשם, והחדר מוצף במים, הוא מדשדש בשלולית, לידו אינסטלטור מתקן את הצינור. הוא רץ אל המקרן ומפעיל אותו.  הסרט רץ, הקהל מזיע, המנהל רץ למלא דלי מים, אבל הברז לא עובד, אז הוא חוטף את הדלי של האינסטלטור, שופך פנימה הרבה מי ורדים ועולה למעלה להתיז על הצופים.  הסרט רץ וכולם נהנים.

כמה אנקדוטות מומצאות

אפשר אולי לקחת חלק מהסיפורים על הקולנוע ולהציג אותם בדרך הומוריסטית, כקריקטורה לאופי הישראלי. סיפורים בסגנון חכמי חלם אולי.

• בעל הבית רוצה להתיז מים על הקהל המזיע, ולוקח דלי מהמנקה, מוסיף מי ורדים בשביל להיפתר מהריח ומתיז
• המנורה של המקרן נשרפת, ומנורה חלופית תקועה במכס (בבית המכס שנמצא לא רחוק משם, על מסילת הרכבת)
• אם היו שני קיוסקים במקום, שני הבעלים בוודאי התחרו על תשומת לב וכספם של הקהל
• השוטר שירה במסך בוודאי סולק מהמקום, ובמקומו הביאו עוד שוטר, שגם הוא ירה במסך, ואז הביאו שוטר אחר שגם הוא ירה, וכן הלאה, עד ששמו שלט "נא לא לפתוח באש על המרקע"
• משהו על התחרות בין קפה לורנץ הסמוך לקולנוע עדן
• 
  

תמונות ישנות

סיפורים על הקולנוע

מכמה מקורות מידע באינטרנט דליתי קצת פרטים מעניינים על ההווי בקולנוע:

• לפני שהוקם אולם הקיץ, הצופים סבלו מחום בזמן ההקרנה, ובעל הבית התיז עליהם מי ורדים.
• שוטר ששמר על הסדר בזמן הקרנה של סרט עם שודדי רכבת, אולי "שוד הרכבות הגדול", ירה על השודדים באקדחו
• במקום פעל קיוסק שהיה פופולרי בקרב הצופים, וגם בקרב אנשים שעבדו בסביבה במשך היום. ממול הקולנוע קיים עד היום קיוסק בתוך מבנה קטן, שנאמר עליו שהוא הקיוסק השלישי בארץ.
• התזמורת שליוותה את הקרנת הסרטים לא נתנה שייפטרו אותה כאשר נכנס הסאונד לקולנוע, ובעזרת ההסתדרות קיבלו הנגנים משכורת ופנסיה גם ללא שירותיהם בקולנוע.
• תושבי הסביבה התנגדו נחרצות להקמת הקולנוע. היו להם טיעונים שונים, וחלקם אף הגישו מכתבי תלונה לעירייה/שלטונות שנשמרו עד היום. הם טענו שהבילוי הבזוי יביא פשע ופריצות לסביבה, רעש, ריחות רעים של בנזין מהמקרן וכו'. כמובן שהקולנוע הוקם וזכה להצלחה רבה מאוד, והיה מלא כמעט לחלוטין כל ערב.
• באולם הועלו גם הצגות תיאטרון ואופרה, בנוסף לסרטים
• בשלב מסוים החליטו לבנות אולם נוסף ללא גג, אולם הקיץ. הוא זכה לפופולריות רבה, ונכתב עליו שעוצב בפאר רב. היו בו ספסלים, עמודי תאורה כמו ברחוב, וצמחייה. לא ברו לי עדיין לגמרי האם האולם נבנה מעל אולם החורף, או לצידו.

הקדמה

קולנוע עדן בתל אביב הוא מבנה הקולנוע הציבורי הרשמי הראשון בישראל. הוא הוקם בתל אביב בשנת 1914, אז החל דרכו כראינוע. הקרנות ראינוע ציבוריות התקיימו לפני כן בארץ, ככל הידוע לי בעיקר בכמה בתי קפה ביפו, כמו קפה לורנץ (שנמצא ברחוב אילת, על הגבול בין יפו לנווה צדק)

בניגוד לקפה לורנץ, שנקנה לאחרונה ע"י עשיר כלשהו, עבר שיפוץ ואמור להיפתח בו מרכז מבקרים בקרוב, המבנה של קולנוע עדן עומד נטוש כבר כמה שנים, מוזנח ונעול, קירותיו מכוסים בכתובות   גרפיטי - לא איכותיות במיוחד. 

הרעיון הכללי הוא למצוא סיפור לסרט קצר שאפשר לספר על הקולנוע הזה, סרט שאנשים שיראו אותו יזהו חלק מהמקומות בו, ואולי גם מבנה הקולנוע, ושיעלה את קיומו של הקולנוע ושל מבנים אחרים מהתקופה ההיא שעדיין קיימים למודעות.